הרופא דר’ אָדַלְבֶּרְט אַיְנְסְלר נולד ב-24 מאי 1848 ב-טֶמֶסְוָאר[1] ששכנה בחלק ההונגרי של המונרכיה הקיסרית והמלכותית משתייכת ל-בָּנָאט[2] שכמו שכנתה זִיבֶּנְבִּירְגֶן[3] היו מיושבים בעיקר ע”י שְׁוָובִּים מהדנובה דוברי גרמנית. היום העיר שייכת לרומניה.

לאחר הבגרות הוא למד רפואה בווינה וקיבל שם את הדוקטורט כרופא וקודם באותה שנה למומחה לילודה, ובשנת 1874 הוא השלים את לימודי הכירורגיה. לאחר השלמת שירותו הצבאי כרופא צבאי הוא התחייב ב-1875 לשנתיים שירות רפואי בצבא העת’מאני, שבה הוצב בעיקר ב‑נַבְּלוּס[4]. אולם לשם-כך הוא נאלץ לוותר על אזרחותו ההונגרית.

לאחר סיום שירותו הצבאי הוא פעל שנתיים בבית החולים ב-טַנְטוּר[5].

ב-15 מאי 1879 הוא נשא לאשה את לִידִיָה שִׁיק[6], בתו הבכורה של הדר’ לשם כבוד קונראד שִׁיק[7] בירושלים. באותו פרק זמן הוא המר דתו מקתולי לאוונגלי וקיבל את אזרחות ווירטנברג.

בשנים 1880-84 הוא מילא את תפקיד רופא העיר של ירושלים וב-1885 פעל בעיר עזה, שבתור מבין במיקרוביולוגיה השתתף בלחימה ובבלימה של מגפת החולירע. כדי להבין את משמעות הפעילות הזו צריך לקחת בחשבון שבאותה נקודת זמן עוד לא הייתה תרופה למחלת החולירע (זריקות, אנטיביוטיקה). באותה שנה הוא נטל את הניהול הרפואי של בית החולים הגרמני-יהודי “ביקור-חולים” ואת הפיקוח הרפואי על הסגר המצורעים “עזרת ישוע” של מסדר האחים הֶרְנְהוּטֶר[8]. האחיות, שבהקרבה עצמית הקדישו עצמן לטיפול בחולים, הגיעו מנִיֶסְקִי[9].

הטיפול בחולי החולירע היה בשבילו נושא בעל חשיבות מיוחדת הן רפואית והן מדעית. כך חיבר מונוגרפיה “תצפיות על הצרעת בארץ הקודש” (פורסם ב-1898 בהוצאת הוצאת הספרים של מיסיון הוֹרֶנְהוּט). בזמנו היה וויכוח ער לגבי היות הצרעת מדבקת או מחלה תורשתית. לפי עדויות בני התקופה, אוֹטוֹ שְׁטָאהל[10] – כומר במזרח התיכון ובשׁוָובִּיָה, דגל בדעה שעל בסיס המידע הקיים אין כל דרך להחליט במחלוקת, אם ההתפרצות בפלסטינה היא תופעה תורשתית או תוצאה של הידבקות או שתיהן.

כמו במקרים רבים של מחלוקות חריפות מסתבר מאוחר יותר, ששני הצדדים צודקים. הצרעת נגרמת ללא ספק ע”י חיידק הצרעת, אך חולים בה פחות מ-5% מבני האדם שבאו במגע עם החיידק הזה, דבר שיש לראות בו קודם כל תוצאה של היגיינה מתאימה, אבל גם על התאמה גנטית. דרך אגב, אף לא אחת מהאחיות שטיפלו בחולים בהסגר לא נדבקה בצרעת.

ב-1889 הוענק לו ע”י קיסר גרמניה אות הנשר האדום, בשנת 1913  הצטיין מטעם וירטנברג בתור רופא סניטר, וכן מונה ע”י מלכת הולנד בתור קונסול הולנד בירושלים.

דר’ אָדַלְבֶּרְט אַיְנְסְלר נפטר ב-1919 ונקבר בבית העלמין בהר ציון.

מעמדו המיוחד בחברה ובקהילת הרפואה הירושלמיות הוערך וצויין ע”י דר’ נוֹרְבֶּרְט שְׁוָוקֶה[11] בפרסומים שונים.

למשפחת אַיְנְסְלר היו 8 ילדים אך לא נמנעו מהם מכות גורל קשות. בנו השני, קוֹניִ[12] נושך בגיל 9 שנים ע”י כלב חולה כלבת, והאב הרופא נאלץ לראות איך בנו מת בייסורים מבלי שהיה בידו לעזור. היום ניתן היה להבריא מהמחלה ע”י זריקה, אבל בשל מגבלות גישה לרפואה מתים עוד היום לפחות 60,000 בני אדם באסיה ואפריקה מכלבת כתוצאה מנשיכת בעלי-חיים שחולים במחלה. בנו פְרִידְרִיךְ[13] נפצע קשה במלחמת העולם הראשונה ליד רַיְימְס ונפטר מפציעתו בבית החולים רֶתֶל[14]. הוא מונצח בלוח זיכרון בבית העלמין על הר ציון. כל שאר הילדים, להוציא את וָולְטֶר[15], שחי עד מותו בירושלים, חזרו לגרמניה. הבת הצעירה ביותר נישאה לכומר אמריקאי (טֵטְלִי[16]) והיגרה לארה|”ב. שם היא פרסמה מספר מאמרים על החיים בירושלים ועל הנימוסים והמנהגים של האוכלוסייה הערבית.

ניתן לשאול מדוע אנו אמורים היום להתעניין בקורות חייהם של אבותינו? אמנם תחנות החיים מעניינות בזכות עצמן, אבל בעיקר מקסימים אותנו העמדות והאופי של האנשים של אותם הימים. בתקופה שבה כמעט כולם שואפים לביטחון ואופטימיזציה אישית, מוצאים חן בעינינו האמון של אנשי הדור ההוא באל ובעצמם. בהגירה ובהתיישבות בירושלים לא היה לאף אחד ביטוח זקנה, כרטיס חזרה או הבטחה לקריירה, ובכל זאת אנשים כמו הדר’ לשם כבוד קונראד שִׁיק, דר’ אָדַלְבֶּרְט אַיְנְסְלר ואשתו (ואחרים) מילאו את תפקידיהם בביטחון רב ובאמונה באלוהים. הם האמינו במשימתם גם במצבים קשים ועשו את המיטב בתנאים הנתונים, ולמרות זאת זכו לתוצאות. דווקא היום אנו יכולים ללמוד מהם משהו.

[1]         Temesvar

[2]         Banat

[3]         Siebenbürgen אזור ברומניה שנקרא היום Ardeal

[4]              Nablus = שכם

[5]         Tantur

[6]         Lydia Schick

[7]         Dr. h.c. Conrad Schick

[8]         מסדר האחים הֶרְנְהוּטֶר מכונה גם Unitas Fratrum ובאנגלית Moravian Church..

[9]         Niesky. ויקיפדיה: עיירה (כ-11,000 תושבים) במחוז לוסטיה העליונה שבמדינת סקסוניה/גרמניה

[10]        Otto Stahl

[11]        Dr. Norbert Schwake

[12]        Cony

[13]        Friedrich

[14]           Rethel

[15]        Walter

[16]           Tatley