בית הקברות המוסלמי שעל הר ציון, השוכן מזרחית למתחם קבר דוד, שייך למשפחת דג’אני ומורכב משלושה בתי קברות נפרדים:

בית הקברות לצאצאי שיח’ סלימאן אל-דג’אני בשטח 576 מ”ר,

בית הקברות למשפחת שיח’ אניס אל-דג’אני בשטח 87 מ”ר,

 וחלקת קבורה לילדים בשטח 15X15 מ”ר הנקראת תרבת אל מנסי, בסמוך לקבר המיוחס למוחמד אל-מנסי.

משפחת דג’אני היא אחת המשפחות החשובות של ירושלים, משפחה שלבעלותה ולשליטתה נמסר מתחם קבר דוד ורוב השטח של הר ציון בתקופה העות’מאנית. משפחת דג’אני מציגה אילן יוחסין ששורשיו בבית הנביא מוחמד מהענף ההאשמי של המשפחה. ממשפחה זו יצאו מלומדים דתיים, אקדמאים ומנהיגים פוליטיים. ראש העירייה הראשון של ירושלים בשנת 1863 היה עבד אל-רא’וף אל-דג’אני. ראש העירייה בסוף מלחמת העולם הראשונה ולאחריה (1918-1917) היה עארף פאשא אל-דג’אני ששימש נשיא האגודה המוסלמית-נוצרית – גוף פוליטי שהתנגד לציונות. הוא עמד לצד האופוזיציה הנשאשיבית ונגד ההנהגה החוסיינית.

הקשר של המשפחה להר ציון התחיל בשנת 1549 עת ערך הסולטאן העות’מאני סולימאן המפואר הקדש – וקף – על מתחם נבי דאוד וסביבותיו הקרובות לטובת שיח’ צופי בשם אחמד אל-דג’אני. הנכסים המוקדשים כללו: את “כל הנכס הנקרא דיר צהיון ליד קבר נבי דאוד וליד התנור השייך למנזר והגינות הצמודות למנזר ובריג’ ע’זה”  (מגדל שהיה סמוך לחומת העיר, בסמוך למתחם קבר דוד). הקדשת כל הנכסים הללו לשייח’ מימנה את המסדר הצופי שעמד בראשו.

לחץ כאן למפה אינטראקטיבית של בית הקברות.

הדג’אנים קושרים את עצמם לאחד מכובשי בית אל-מקדס (ירושלים) שנקבר בהר ציון – שיח’ מחמד אל-מנסי. ההיסטוריון ואיש המינהל הירושלמי עארף אל-עארף כתב שהוא האב הקדמון של משפחת דג’אני, אולי משום שמבנה הקבר שלו נמצא ליד קבר דוד.

במשך הזמן נודע כל אזור הר ציון בשם “השכונה הדג’אנית” (חארת אל דג’אניה או חארת אל-דאודייה). לדבריהם היו להם 50 בתים במקום. נכסי הווקף כללו חוות חלקאיות בכפרים מחוץ לירושלים. בני דג’אני עצמם קנו אדמות קרוב למקום והקדישו אותם כהקדשים ציבוריים ופרטיים. בשנת 1880 היו לווקף 16 מנהלים  מהמשפחה.

Print Friendly, PDF & Email