ניר אורטל

בית הקברות סמבוסקי הוא בית הקברות היהודי היחידי בהר ציון בעת החדשה. הוא נמצא במורד הדרומי של ההר, ושימש לקבורת עניים. בקרב יהודי ירושלים הוא נחשב לעתיק יומין, אך המצבות העתיקות ביותר שתועדו בו תוארכו למאה ה-18. מקור שמו אינו ידוע: היו שהציעו שמדובר בשם משפחה, שאינה מוכרת בימינו, ואחרים סברו שהוא נקרא על שם המאפה “סמבוסק”, מאכל פשוט שצורתו חצי-עגולה בדומה לצורתו של שטח הקבורה.

בית הקברות שימש בעיקר לקבורת העניים, ומערות בשטחו שימשו לגניזת כתבי קודש שהתבלו (“שמות”). תהלוכת הגניזה נערכה מדי כמה שנים: “תחת פרוכת משי מרוקמת בחוטי זהב מתוחה כאוהל הובילו נכבדי העדה ספר תורת ה’ קרועה […] ואחריהם נשאו שלושים ושישה שקים גדולים מלאים ספרי קדש קרועים […] ובקבר גדול אשר כרו לרגלי הר ציון הטמינום […] המנהג הונחל למו מדור לדור בנחלת אבות” (החבצלת, 1871). בשנת 1925 נחקרו מערות הגניזה בידי יהודה לייב מאגנס, נחום סלושץ והרב שמחה אסף, מטעם החברה לחקר א”י ועתיקותיה.

בבית הקברות נקברו נשים וגברים יהודים בני כל העדות, אך בולט חלקם היחסי של התימנים. חברה קדישא הספרדית קברה בו את העניים שלא יכלו לרכוש חלקת קבר, ובימי המנדט הבריטי אף קבעה רשמית כי “קבר סמבוסקי יוכל לתת בחינם”. היו גם מעטים שדאגו לקנות בו מראש מקום קבורה לעצמם. המצבות שנמצאו בשטח הן לרוב בעלות נוסח קצר, ורבות מהן אינן נושאות תאריך. למרבה המזל, רשימות הנקברים נמצאו ברשות האחראים לקבורה – בני משפחת פרנס. בפנקסים ששמרו בני פרנס נמצאים הביטויים המעניינים “מחוץ” (מחוץ לגדר, קבורת מתאבדים ואולי גם מומרים), “אשפיטאל טאריף” (בית חולים טרף, כלומר נוצרי) וחלקת “לוס לוקוס” (המשוגעים, בלאדינו). דורון הרצוג ז”ל, שהקדיש שנים רבות לחקר בית העלמין סמבוסקי ותולדותיו, מעריך שנקברו בו אלפי אנשים החל במאה ה-17. בפנקסי הנפטרים שהיו ברשות משפחת פרנס רשומים כמעט 1,400 איש שנקברו בבית הקברות סמבוסקי מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20.

בתצלומים ובמפות החל מאמצע המאה ה-19 נראות מצבות רבות בשטח “סמבוסקי”. לימים נשדדו חלקן ושימשו לריצוף ולבנייה, ואחרות נקברו באדמה או התגלגלו במורד. כיום נראות רק עשרות מהן. יוזמות שונות לשיפוץ בית הקברות עלו במהלך המאה ה-20, ובראשית שנות האלפיים אף הייתה כוונה להביא אליו את עצמות ר’ נחמן מברסלב. בית הקברות מצוי כיום בשטח “גן לאומי סובב חומות ירושלים”, ונערכו בו פעולות שיקום וניקוי. בשנים האחרונות החלו לקיים ביום ז’ באדר, יום ציון פטירתם של אלו שמקום קבורתם לא נודע, אזכרה לנפטרים שנקברו בבית העלמין הנשכח. בכל סתיו עולים מקרקע בית הקברות מאות פרחי חצב, המכונה בערבית גם “בצל המתים” – נרות זיכרון מרהיבים.

לעיון נוסף: דורון הרצוג, סמבוסקי – סיפורו שלהעלמין היהודי בהר ציון, מכון מגלי”ם, 2011.

 

Print Friendly, PDF & Email